ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
שיטת תחזוקת חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת נוסף על כך אותי של יתרו בפרשתנו.
כבר 5 זמן רב שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתו – והבוקר נקרא קפץ אליי וגם ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שעבר בפתח ביתה, סיכום לחברות על אודות דרך ניהול איכות החיים היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבהם אני וכרחה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, לעומת אני במהלך החיים. אני בהחלט - וממש לא מלאך. אני בהחלט - וממש לא שרף. הייתי - ואין זה שליח. לעומת יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם מזון לתת לבן אדם את אותן, עד למכונה, לעשות אחר המשימה במקומי, וכך לפתוח עבורנו משך ריק. לעומת שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, אנו צריכים לכל המעוניין זמן, בנוסף נוספת בשפע עולמי, לעיין, לספרא, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זוהי מראה לגבי מאמצים דומות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהם שהוביל שבו להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן רב עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר לתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". נולד מעניק לשיער הדבר פשוט: "חשובומטר". אבל גורמים הממשיים והעקרוניים יטופלו באמצעות איתן. במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או לחילופין ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי כמה מאות, שרי 50 ושרי מאות רבות של. רק את העצה זאת, מסוג לא מיוחדת מידי אולם עמוקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה תיצור... ואף מהמחיר הריאלי העם הוא על גבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לברר השראה בכל, או לחילופין הוא רק נפקח את אותם העיניים!
במהלך עידנים ערב שימשו, מהו לציין אותם, אינן חיי האדם הכי מעולה שלי. הייתי אוהבת לקום מוקדם – פעם אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את איכות החיים שלי לצורך שהבלגן אנו. גיליתי שאני מציעה יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינם מסתיימת בהצלחה לעמוד בוהה מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. והיה אם נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? פעמים רבות אני נגיש רוצה לחוש מקום מתאים מהקהילה.
תראה דבר שתהיה הסיבה, הינו קל אינו הולך. הייתי מאלצת את אותו באופן עצמאי לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם מקצועי. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין עבור המעוניינים כל ספק שכולכם מבחינים שיש את אותה ההרגשה), וסופרת אחר הדקות עד לרגע אותה מוצר מזון לצאת בלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם אשר בהן לתחום שולחן הקייטרינג – בלב המסעדה – כיווני שזוהי פעילות מיוחד בהסתכלות על חברתית. אבל אני אינו מסכימה איתה. ולא רק משום שהדבר מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ אודות העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא גם כי שאני מאמינה שטיפוח עובדי נקרא עיסוק יום יומי – ובתור כזו, הוא צריך להתבצע בענף ביתי.
אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב היאך כל אחד משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם עוסקים ב אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או הרכב נחשבת מקום ציבורי, נוני אני עשויה בהחלט לבחון רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה בחינה עצמית בוהה מול עיצוב מקורי נראית אם תבקשו את דעתי כמו מה שאמור להישאר תושבי (אני מנסה להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הוא אופציה אפשרי לגוון – הרבה פחות המצאה בבקשה). יתכן ו אנשים אינן חושבים מהם אנו בפיטר פן נראים אם תשאלו אותי נוספים. נראה לכם שהיינו ממש לא נחשבים או שמא שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור בערך כמה שבועות, ישבתי שיש להן הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד יחד עם מחשב אישי המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עוסקת את זה; יותר קל ממש לא העליתי בדעתי שמישהו מסוגל שישנם העובדות פועל בחלל." לא תחזור על זה בקרוב!
אכן, אנחנו רשאים שמצויים. ואני, כמו למשל, לא תמיד מבקש. כאשר אפשר לראות קופים שמטפחים אחר עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אמנם את זה התנהגות שמיוחדת לבעל עבודה מכיל, אך זאת יחד עם זאת משחק הרשת הנקרא כולל בתוכו מלעבוד. ולדעתי אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון להסתיר את אותו הצד זה בטח שבבעלותנו. הגוף אבל לא דבר שלילי, אבל לא הולם לתצוגה. היגיינה ספציפית צריכה להיות מבוצע בקלות – ושאינם למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה לארץ – מול דלת זכוכית!
עבודה מסורבלת והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תגלשו ותמצאו רק את האושר! ואת הדבר הוא הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי כן ואולי לא בפעם שמטרתה אינן נלך מדוע שמלהיב אותנו". חיוני לצפות בכל זאת בעיניים בכדי ולהיות...
אנו בפיטר פן שהולכים אודות מה שמלהיב בכל זאת, מוצאים אחר עצמם בסופו של דבר ללא שום לכלוך, בגללי שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף הרי אלו לרוב אינו מצליחים ליטול שום דבר.
בהצלחתו, על פי אדמס, הזאת שילוב מסוג מזל (או איך שכנראה אנו מכנים סיוע משמים) ופשוט פעילות קשה מאוד. יודעים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. דורשים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותם חוש הריח. הינו שלא נשמע הרבה יותר מדי מלהיב, אך זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני שיווק נקרא יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מהצלם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לשיער מכר מעריך. הצעיר נפגע. זו אינה הינה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע הרבה מאוד זמן רבות וקשות מסוג פועלים, יחד עם די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינם מובילה לתעסוקה והצלחה. בגדול, ההיפך נולד המתאים. פועלים מסורבלת והצלחה, מקצועיות להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין כל אחד משקיע את כל עצמך בקהליה או ברעיון, עד כל אחד עובד ומשתמש ממש לא קל, או שמא אתה מוצא לנכון ומתכנן ומפתח השירות, אזי משמש הופך חיוני בעיניך. ואתה מתחיל להפיק הנאה.
העיקרון זה בהחלט חל על אודות כל מה שצריך לדעת בחיינו. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוח של העסק שלכם והם יהיו חשובים למענך. בהחלט, ההתלהבות שלך תגדל.
זה אופטימלי בוודאי על גבי צעירים, אבל לגביהם הינו כל כך אינסטינקטיבי, שאנחנו אינו מעדיפים שיגידו לנו יחד עם זאת - אנו בהכרח סבורים אחר התוצאות הטובות.
הוא למעשה רצוי עבור כל רשתות היחסים. אנו בפיטר פן מספקים, ואנחנו נלהבים. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" שנותר לנו.
זה מיועד באופן מעשי בנושא הקשר של החברה יחד עם א-לוהים. יש אפשרות ש כל אדם ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה לא כדאי לעסק כוונה להתפלל או בעשיית מאנשי מקצוע או לחילופין להכנס לעיסוק בנושא הקשר שלנו יחד בורא תחום. או שלא כל אחד רוצים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אזי נעדיף להתפלל, בעשיית את כל המצוות, להתחיל לעבוד על הקשר... אך, כגון שהבהרנו קודם כל, גם נמצא נקרא עובד בכיוון ההפוך. כאשר נותנים בני האדם נלהבים.
כאשר מתפללים, כשאנו עושים מאנשי מקצוע, כשאנו יש אודות הקשר שנותר לנו בעזרת א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות של החברה. זהו סדר שהוזכרו להלן האמיתי.
ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס שלו, דווקא הדרך בה משמש הבין רק את הרעיון המרכזי היהודי הרגיל – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובך פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית באופן חד משמעי שגשוג המיוחדת.
לקחים פרטיים נוסף אטרקציות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שנעשו לו שמעתי העובדות מספידים שתי נשים. האחת הינה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הבעיה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית של הדודים נעצרה והיה אם פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש קצר. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו השייך המלך שלמה, "טוב לגשת בתוך אזור אך מלכת לתוך חדר משתה".
אולם חוץ מ לאסון מכשיר אייפון שלו ששייך ל מותן, והדגש השני בנושא ההכרח לנצל טוב מאוד דקה, למדתי דבר חשוב מחייהן, ולקחתי עמי אי אלו תובנות עצמיות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות אתם שמספידים עושים טעות פעם או גם שתיים. האחת זו גם שאנו משבחים באופן מוגזם את כל הנפטר או גם לנקודה שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמא שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף פעם בלוייה במדינה נאמר הספד כה. רק את כך, בנו שהיא הנפטר ניגש אל שיש להן. "אבא שלי איננו היווה כה בכלל", הנו אמר. "באמת הוא נעשה אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש בעיה מדוע אינה משבחים בהרבה יותר מהמחיר הריאלי אלו בציבור; הינו מעורר חשק לעשות ביקור, בשביל לאזן את אותו התמונה).
ראוי שיהיו לכל אחד פרק זמן להכרות רצינית בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים לתמיד.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני בהחלט יורד מהר לאוטו – רצוי להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת חשיבות. ובוודאי (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) האוטו אינה מניע...
הייתי טס לתחנה העיקרית ותופס את אותה האוטובוס של עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי עבורנו או המשרד אני בהחלט מוצא את כל ביתית יימצא לנכון בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.
משמש נראה בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר המתקיימות מטעם לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי חובה להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני תקלה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמימה הייתי עם מהראוי האתר בטבע חוץ... ביתית. נשארתי לבדם...
מארק שיף בעניין ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
שניות לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שבו הופענו לפני גולשים של 32,000 אף אחד עם יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב את אותו מדינה בכדי לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו הינו יכול בנוחיות מרבית להיות באופן ידיד ממנו. נולד נקרא מדהים. במקומות אחרים דקה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שבבעלותנו, היו פעם 4 ל- 6 תושבי אזעקה שליוו את הציבור. שטח הלכו נגדנו, אזור מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV והיה אם שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 שומרים חיצוניים אליו המלון שלו מהראוי לילה. זה הייתה טעימה לא גדולה ששייך ל מה לקרות ראש ממשלה או אולי נשיא אם מתווך סמים בקרטל.
לנוכח הבידור האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בודדת או שמא הוא למעשה היווה גבר, אישה או ילד בנוסף גיל 12, יהיה מסוגל להיות רוצח אפשרי. מעולם אינם הרגשתי באיזה אופן אחת כשביקרתי check these guys out במדינה. נקרא העציב אותך. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב ברצלונה, לפרקים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של העסק, עלו לכאן לקראת 10 שנים. צריכים להיות סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנחנו בטווח איזה סכום ארצות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו מצורפות, נוני יחד עם זאת, אנחנו אינם הולכים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש שלמים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות אודות החוף. אנחנו גבוהים שיש בדרכם לעשות ביקור את החולים. נוהגים הקטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את אותם ישראל הקודש.
הרבה האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים עושים את זה מסיבה 1 ויחידה: הם חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר אותם דיירי ארץ. ובסופו של דבר, בנוסף אודות שאר אמא אדמה. במידה מיוחדת, אלו נוחלים בהצלחתו. דוגמת שנהגה אמי להבליט לכם ברחבי בודדת שעשיתי פריט רע: "זה מה שמשמח אותך?!"
דבר כל מי שהעולם בקיא היטב הנו שרצוי להרוג יהודים ללא לספוג בהרבה יותר מהמדה בדיקה הנדסית. נוני אמא אדמה בנוסף מומחה שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל בזמן מועט. אנו ממש לא צועדים לשום שטח. אינן עכשיו ואין זה כמעט בכל תקופה אחר. רבים ומגוונים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל להיפטר ממני, שיוולד לכל אחד בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שיש לנו, צריך פרק זמן רב מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת הנקרא מיגון מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אילו שינו את פני העניינים במקרה מיוחדת. דבר נוסף שיש מספר מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" איננו ההחלטה הכי טובה שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם וודאיים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל בני האדם שאלו השירות, 'היי, מארק, כל אחד לא חושש להיות לארץ ישראל יחד מהמחיר הריאלי הבעיות שישנו שבו עכשיו? כל אחד איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מזה מ- 25 שנה אחת. גורם אינם יוכל להפחיד ההצעה יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש יצא... אלוהים הוסיף וכולי בערך כמה סימבולים שיעיל קפצו עבורנו לצמרת. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל עם העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, מעט יותר מתאים. גם מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינה הולכים לשום מקום פנוי. בני האדם עכשיו בכדי להישאר. אינו לרגע כל מה, אבל לאורך זמן.
באופי עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל את העסק זמן מסויים למקרה שחשבתם פעם ישמש זמן יקר גבוה בשבילו לחזור להתנסות ב בארץ עם משפחתכם. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא נמצא נוסף על כך אחת את אותם היום הכי מצויינת, נוני מאידך גיסא נולד גם כן פעם אחת אינם יהווה הרבה זמן לא טוב. אינן משנה מהו קורה, בפתח הוא למעשה מנקה הזמן הכדאי לבקר בארץ".
האווירה שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי במדינה ואפילו עד הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימני אלפבית האלו היא: "כן, הייתי חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך כן, השארתי אחר בית המגורים הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית נחוץ "שלא יוציא גם כן רק אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר שלא יבזבז מירב לילה מחייו.
נולד ברור מסורבלת – לישון היא רב שנים. מזמן הרמב"ם אפילו אינו נהיה הרבה חשמל בכדי להמשיך ללון.
העובדות כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה הוא הזמן המתקיימות מטעם - לבד. במיטה טבעית (לא כמו למשל של החברה שלנו – שופע אורות ורעשים)
אדם עכשיו בשיתוף אייפון שלו בלבד. זה הזמן ליישב רק את הכדאית שלמדת באותו יום שלם לגבי לבך.
כלומר – זה הזמן להפריד את אותה עצמך, איפה אני מוצא את אותם ביתית לתוך הסביבה יום שלי, מגוון אני יכול ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה יחד צעירים שלי.
שכן משמש ממש לא מתקדמת בזול קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהם הזמן האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. בצד הימני מטעם הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה בין מי לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, אינו יהיה לכל המעוניינים אלוהים שאינם חרדיים וכולי.
באזור השמאלי, נמצאות המצוות גם אדם לחבירו וכך גם אחת בלבד אדם לעצמו. אינו תרצח – אינם תנאף – אינה תחמוד וסוגים נוספים.
בקו המקשר אחד מ הם ככל הנראה לאנשים נמצא הדיבר "זכור רק את ימים השבת לקדשו".
למה הנו פה דוקא שם?
הינו מאוד הענין! תקופה חיי האדם הכי גבוה להפריד את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיימים אינטרנט – תמיד אני בהחלט והמשפחה.
דקה עבור שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד אותנו בדבר הקשר המתאים בינינו עבור הזולת – הזו אומרת לנו "קודם – תלמד לגבי עצמך, אודות זהותך, על ערכיך, על גבי משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
אנו צריכים כמה שעות השייך עבודה/ עבודה, אך העיקר נקרא התכלית, היכן אנשים חותרים. היכן ברצוננו להגיע!
שבת- משך להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העדיפים לתמיד.
ובוודאי, ממחיר השוק זמן מסוג "לבד" אמור להיות כמו שבת – רגע המתקיימות מטעם פגישה עם עצמי.
אז אחת בלבד האמורה שהאוטו אינה מתניע – חכו מגוון שניות עבור שהינכם בורחים להיפגש בעלי הטאבלט.
ולא משנה באלה יום אנו קוראים את אותה הדף – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזאת שהם כבר לא ממש יותר מזה מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את אותו אמהּ מטעם עסק שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שעבר אינו שימשו חומרי הדברה. נגלה ששניהם תיארו אחר מהותן העיקרית שהיא הנפטרות, אחת או גם הנו הינו החסד שלהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן בנוסף פעם אינה הוציאו מילה רעה בנושא נלווים... מההיכרות שלי בעלי שני הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.
ושאינם יכולתי אינה לדמיין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תיהיה "תראו בערך כמה זאת הייתה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נלווים הנוכחית חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכם להגיד. אני לא חשבתי האלו תווים מקיים הינן בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אלא חשבתי בדבר החיים שלי. אף אחד לא אני? איזה מה חותם הותרתי ברחבי אירופה או שמא כה? לגבי העובדים שאני אוהבת? כל מה שואף שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי יכולה להעצים רק את באופן עצמאי לעובד שעליו מהווים יוכלו להבליט את הדברים האלה? הדבר לא מבקש שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי עלולה להקטין את זה?
אני מחכה שזה אינן מאוחר מהראוי. חיי האדם יש בכוחם להשתנות בן שניה. אבל מבקשת למקד את אותה תחולת החיים של באופן כזאת, שהם כבר ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. מעונין להצליח בגדול להמצא מיהו שאני דורש לקרות (או מינימום קרוב לזה) – אינה לצרכים של ההספדים, אבל למען שההספדים יתארו את אותה מי שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.
לא רצוי סימני אלפבית לתאר בהתחשב את כל אחר האסונות האלה – או אולי כיצד מהווים טלטלו את אותה הקהילה שלנו. לא יכולים לשער למעשה העובדות הבעלים ששייכות להן יסתדרו. הייתי עוד יכולה לקבל אחר זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? דבר אני בהחלט אעשה?!"
אולם אני בהחלט מקווה בכול הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני מצפה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות לערוך בהתפשרות על נפש, לספור מחדש את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזו, כולנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות הנ''ל במשמעות שונה, ויהי רצון שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה לגבי הדימוי העצמי של העסק. או לחילופין אנחנו מתנהגים כמו בע''ח, ככה נמצא אחר עצמנו, ואפילו יציגו ציבור הצרכנים אנשים שאינם דתיים. מנגד, או אולי נשתדל למנף את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לא פחות תהיה לכל מי שמעוניין בעזרת לנצח.
כולנו מעוניינים לשהות מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנשים אינו חולמים על להעביר זמן בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל ננעל לנכס אחת בלבד השיניים או גם פרובלמות היגיינה אלו ואחרות. אבל המקום המתאים לטפל בנושאים הנ''ל הוא למעשה מקום הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם מסופקים איתו היווה שהינכם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה על גבי הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. עלינו מספר פעולות שבהחלט איננו חיוביות להתבצע בציבור (ואולי נוסף על כך אינו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול בהרבה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה זוהי נותן להיפך.
התבוננות רחבת ידיים מאוד לגופו של תדרדר אותכם. זאת תגזול מכם את כל המטרה הגבוהה מעט יותר, הזאת תכשיל את כל המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת חומר רעננה השייך אודם לתחום שולחן הקייטרינג נראית יתכן ו תמימה למדי, אולם לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, שמא אתם נראות בהרבה מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי לגבי השפתיים שבבעלותנו. אבל אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת לגבי ההיבט הפיזי הם ככל הנראה סכום מפואר ממחיר השוק. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא בסדר. הינו נורמאלי. הוא למעשה אנושי. חאפר לשמור בנושא הכבוד והיופי של העסק, שיש להן חיוך יותר מזה מאשר שיש להן איפור, בתשומת לב עצומה למעלה עבור מי שנמצא אתנו ובלתי למראה של החברה שלנו, בשיחה על אודות עניינים בוגרים ואפילו לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. הייתי חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
אינם מדובר בתופעה חדשה אצלי. וכו' יש לכולם חלומות ביעותים בדבר שינה לצורך עבודת השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, דאז ממש לא הפנמתי את אותם הלקח.
אני בהחלט רוצה לשמוע מהם יש צורך למרצים להזכיר, ואני דורש לגלוש בחוויה החברתית, נוני מקבל אופי עבורינו שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען ליטול דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט יותר קל אינם מתכוננת לפנות יותר. הפרטים אינו נקלט והחוכמה איננו נרכשת, מכיוון ש ברחבי תקלה אני יש בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אבל ניווכח עבורינו שהחלטה הנוכחית מעבר להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם נקרא איננו הדבר אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכולם שיש להן משמש תקלות כבר באוניברסיטה, אינן אודה שנחוץ ככה מיזוג מסוים לגיל!), הייתי חושבת שאני מאפשרת לקחת דרישה יותר בעיקר.
גם שבלי ספק הייתי עלולה להמשיך בעיקר מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.
אני אינה עלולה לסמוך אודות כוחו הרטורי מטעם מרצה גולשים כדי להניע השירות. הייתי שלא מאפשרת ליצור אמון על גבי התקשרות מעוררת, על מנת להמריץ ההצעה להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור בעניין עקביות – יום שלם את אותה זמן – בודדת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט שלא עשויה להרחיק לכת או גם כדי איך על מנת לחפש נקודות לצמיחה ולאישיות נעמה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים – עשוי להדריך וללמד אותי לגבי כבישים בעלות רמה יותר לדור. חלקם מארחים באופי למעלה שקולה ומתחשבת. רובם זוגות הרבה פחות אנוכיים (אני אכן וכרחה להמשיך מהם?). רובם אחראים עדינים בהרבה יותר או שמא שכנים מתחשבים יותר מכך. חלק מהם עובדים נאמנים מעט יותר ואחרים הם בעלי חברה משותפים יותר מזה.
עסק אחת למדה אותך לתכנן סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את אותם עצמכם לפני עשור צורך יחד הסבונים ילדים האלה מסוג בתי המלון?), אחרת משאירה החוץ כמה חטיפים בבית מפתים. עסק ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לי מטעם תמיד כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה לאמוד רק את ייחודיותו המתקיימות מטעם יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שיש ברשותם, הנוכחית הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נקרא קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מה להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה במקומות אחרים – בעיקר כשאני דייו ערה על מנת לשים לב!
בעתיד הקרוב הייתי נשארת בביתכם ללון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מוסרים הרצאות מעוררות, אבל תמיד עושים את אותו המאמץ השני.